מבוא

בפרויקט שלי אני רוצה לעסוק בילדות שלי. אני מרגישה שאני גדלה מהר מדי, גם מבחינת הגיל שלי וכמה זמן עבר מאז שהייתי ילדה וגם מבחינת זה שאני חיה בזמן מלחמה וזה מרגיש שבקושי היה לי זמן להיות ילדה. כל שנה אני רק חושבת על זה שאני קרובה יותר ויותר ללהיות מבוגרת וכל העניין הזה די מפחיד אותי. מרגיש לי שפתאום עברתי מלהיות שמחה ולשחק עם חברים ללהיות לחוצה וללמוד לבגרויות. זה משהו שהבנתי לפני כמה שנים וזה עדיין מפחיד אותי. אני רוצה לבסס את הפרויקט שלי על דברים שהיו לי כשאני הייתי ילדה ומה הייתה הילדות שלי.

ז'אנר הצילום שהפרויקט שלי יצולם בו הוא טבע דומם. טבע דומם הוא סוגה באמנות פלסטית (בעיקר בציור), העושה שימוש בתיאור אובייקטים שונים – טבעיים או מעשי ידי אדם – כגון צמחים ופרחים, פירות, פריטי מזון, כלי בית וכדומה. סוגה זו מעניקה לאמן אפשרויות מגוונות בסידור האובייקטים, תוך התייחסות למבנה הקומפוזיציה, לסמליות ולאלגוריה דתית או ארס פואטית.

אני אצלם תמונות בסגנון טבע דומם, וכל פריים ייצג משהו שהיה לי משמעותי בילדותי, כמו בובות פרווה, ספרים, או משחקי קופסא. כל פריים ייצג משהו שפיתח אצלי איזושהי תכונה או משהו שקשור לזהות שלי או פשוט זכרונות שהיו לי כשהייתי קטנה.

בשפה הויזואלית שלי אני מצלמת באור טבעי, מכיוון שהאור מגיע מהשמש והשמש מאירה על הכל.

אני הולכת לעבוד עם נפילות אור בכל פריים כדי לייצר עניין בתמונה. כמו כן, אני אצלם עם צמצם פתוח כדי ליצור עומק שדה רדוד שייתן לאובייקטים בתמונה יותר עומק.

לפי המאמר צילום טבע דומם: השפעת התמונה על התחושות שלנו, הקומפוזיציה, הצבעים והאור יכולים לעורר רגשות שונים, כמו שלווה, שמחה, עצב וגעגוע בצילום טבע דומם. אפשר להשפיע על אילו רגשות חשים הצופים בתמונה על ידי כך ששמים לב לקומפוזיציה, התאורה וזווית הצילום. למשל, שימוש בתאורה רכה יכול להדגיש את המאפיינים של הפריטים וליצור אווירה ייחודית. כמובן, שגם בצילום טבע דומם יש אתגרים, כמו לוודא שהתמונות לא ייצאו אותו דבר ולהתמודד עם תאורה משתנה.

מקורות השראה

שרה טסקר

שרה טסקר נולדה במנצ'סטר, אנגליה, ב-30 בנובמבר 1983. היא בלוגרית וצלמת הידועה בזכות בלוג הלייף סטייל שלה Orla and Me, בלוג שנוצר בהשראת בתה, אורלה. היא התחילה בלעלות תמונות לאינסטגרם ב-2013, ואז היא התחילה אתגר של לעלות תמונה ביום של תוכן הלייף סטייל שלה.

בחרתי בצלמת הזאת בתור השראה מכיוון שהיא עושה הרבה עבודה עם נפילות אור בצילומי טבע דומם. למשל, בתמונה הראשונה הפרח מונח בצנצנת על השולחן, אבל מה שהופך את התמונה למעניינת זה הנפילות של האור מהחלון. בצילומים של שרה טסקר יש המון עיסוקים עם אור טבעי, וזה משהו שאני רוצה להשתמש בו בעבודה שלי.

צילום היה תחביב של שרה טסקר מאז שהייתה נערה, אבל אף פעם לא למדה צילום באופן מקצועי. היא התחילה להיות צלמת מקצועית לאחר שהיא שמעה על הרצאה של סטייליסטית וצלמת, מרטה מארי פורסברג, ואיך שאנשים דיברו על ציטוט שלה, "If you want to be a photographer, you need to call yourself a photographer. Because no one is going to believe it if you don’t". ברגע שבו היא התחילה לקבל תשלום על הצילומים שלה, היא חשבה "זה כנראה להיות צלם!".

אני חושבת שהעבודה של שרה טסקר מאוד מעניינת. אני מאוד אהבתי את הצילומים שלה, ואיך שהיא עובדת עם אור טבעי ועומק שדה, ואיך שהם גורמים לחפצים להיראות מעניינים. אני בהחלט אקח השראה מהשימוש שלה באור לפרויקט שלי, מכיוון שאני הולכת לצלם חפצים, ואני רוצה ליצור עניין בתמונות שלי.

הצילום הראשון הוא של פרח ורוד באגרטל המונח על שולחן. התמונה מעבירה תחושה של שלווה ונחת. כוונת הצלמת הייתה להרגיע את מי את הצופים. הצלמת צילמה את הפרח על שולחן מעץ מול החלון. עד כמה שאני יודעת, הצילום הוא לא חלק מסדרה. אני בחרתי בתמונה הזאת בגלל נפילות האור על האובייקט. האור נופל בדיוק על הפרח ומשאיר את השאר חשוך. התצלום מעורר בי תחושה של רוגע וגורם לי לשכוח את הלחצים. התמונה צולמה בעדשת נורמל. החלון עושה אלכסונים על הקיר מאחורי האובייקט בכך שהוא חוסם חלק מהאור ומטיל צל. התצלום בז'אנר טבע דומם, לכן אי אפשר לדעת את מהירות התריס. התמונה צולמה בעומק שדה מלא, הפרח ממוקם קרוב יותר לקיר מאשר למצלמה, אז הצלמת הייתה צריכה לסגור צמצם בשביל שהאובייקט ייצא בפוקוס, וגם כדי שלא ייכנס יותר מדי אור לתמונה. מבחינת קומפוזיציה, האובייקט בתמונה ממוקם מול החלון, כך שהאור מהחלון יפול עליו. האובייקט לא ממש מנותק מהרקע. הפרח לא ממוקם במרכז התמונה, אבל הצל של עלי הכותרת כן ממורכז. הצבעים בפריים הם בעיקר צבעים חמים, פרט לגלבוע, מה שגורם לו לבלוט. יש שימוש בתאורה טבעית מאור השמש, כל הנראה צולם מתישהו בין שעות הבוקר לאחר הצהרים. התאורה היא ממוקדת ומטילה צללים חזקים. זווית הצילום היא בגובה העיניים, וגוגל הפריים הוא אקסטרים לונג שוט.

הצילום השני הוא של כוס קפה ולידו יומן ועט על שולחן. הצילום מעביר תחושה של מוטיבציה וערנות. כוונת הצלמת הייתה לשתף איך היא מתחילה את הבוקר (התצלום פורסם באינסטגרם תחת התיאור morning! Nothing like a to do list & a (decaf) Americano to start the day right) קשה לדעת מה הלוקיישן אבל סביר להניח שזה הסלון של הצלמת. התמונה היא לא חלק מסדרה. אני בחרתי בתמונה הזאת בגלל המיקום של כמה אובייקטים בפריים. התצלום מעורר בי תחושה של מוטיבציה ונחישות לעשות את הדברים שאני צריכה לעשות. התמונה צולמה בעדשת נורמל ואין אלכסונים בתמונה. מכיוון שז'אנר התמונה הוא טבע דומם, אי אפשר לדעת את מהירות התריס. התמונה צולמה בעומק שדה רדוד. הפריטים בתמונה מפוזרים בפריים, אין יחסי דמות רקע, אין שימוש בדמות השלישים ואין סימטריה. התמונה סטטית. יש בתמונה בעיקר צבעים חמים, יש פריטים לבנים מה שגורם להם לבלוט מבין הצבעים החמים. בתמונה יש תאורה טבעית מהשמש בשעות הבוקר, והתאורה ממוקדת ויוצרת צללים חזקים. זווית הצילום היא גבוהה וגודל הפריים הוא בין מדיום ללונג שוט.

הצילום השלישי הוא של עלה ליד עשר עוגיות בצורת עלי מייפל מסודרים בשני טורים. התמונה מעבירה תחושה של סתיו ומעוררת תחושת נעימות. הלוקיישן ככל הנראה במטבח. הצילום הוא לא חלק מסדרה. בחרתי בתמונה הזאת מכיוון שאהבתי איך שהצלמת מיקמה את כל האובייקטים, וזה מעורר בי תחושה של סיפוק. התמונה צולמה עם עדשת נורמל ואין אלכסונים בפריים. מכיוון שז'אנר התמונה הוא טבע דומם, אי אפשר לדעת את מהירות התריס. בתמונה יש עומק שדה מלא. יש בתמונה מעט הפרדה בין האובייקטים לרקע, הפריטים בתמונה לא ממורכזים. התמונה היא סטטית ואין סימטריה. יש בתמונה רק צבעים חמים, אין צבעים בולטים במיוחד. יש תאורה טבעית מהשמש, אי אפשר לדעת באיזה זמן של היום התמונה צולמה. התאורה רכה. זווית הצילום היא זווית גבוהה וגודל הפריים הוא לונג שוט.

לארה ויצ'וז'נינה

לארה ויצ'וז'נינה היא צלמת בובות רוסייה מיקטרינבורג, רוסיה, תאריך לידה לא ידוע. לארה ידועה בעיקר על הסדרה שלה What if Barbie and Ken Were in USSR (מה אם ברבי וקן היו בברית המועצות). בסדרה הזאת, לארה צילמה בובות של ברבי בסטים המדמים בתים בברית המועצות. היא זכתה בפרס על צילום בובות בשנת 2017.

בחרתי בצלמת הזאת מכיוון שהיא מתעסקת הרבה עם צילום טבע דומם, בעיקר צילום בובות. היא הצליחה בצילומים שלה לגרום לבובות להרגיש חיות, וזה משהו שאני מחפשת לעשות בפרויקט שלי. מה שעוד מיוחד בצילומים שלה זה שהיא מצלמת אותם בחוץ ובטבע.

לארה ויצ'וז'נינה נולדה בעיירה אסבסט באזור סברדלובסק ברוסיה. כילדה היא חלמה להיות מעצבת, אבל דרכה הובילה אותה ללמוד צרפתית באוניברסיטה. לאחר סיום הלימודים היא התעניינה בצילום והמשיכה להיות צלמת מקצועית. כיום היא עושה עבודה מסחרית עבור חברה סיטונאית גדולה. לארה אוהבת בובות מאז שהייתה ילדה. היא ניסתה לצלם בובות לראשונה כשהייתה רק בת שבע. היא צילמה באמצעות מצלמת פילם עם חברה שלה. לא ידועה השפעה על אחרים

אני מאוד אהבתי את התמונות של לארה ויצ'וז'נינה בגלל ההשקעה שיש בכל תמונה, ואהבתי את איך שהיא גורמת לבובות להראות כמו בני אדם ופחות כמו בובות. גם אהבתי את איך שהיא משקיע בכל סט שבו היא מצלמת ויוצרת עולם חדש בשביל הבובות.

התמונה הראשונה היא של בובת ברבי יושבת במטבח בבית בברית המועצות עם כוס תה לבושה בחלוק ושיער עטוף במגבת. התמונה אמורה לדמות את ברבי בברית המועצות. התמונה היא חלק מסדרה בשם "What If Barbie and Ken Were in the USSR", וזוהי התמונה השישית בסדרה. התמונה פורסמה תחת התיאור "יש אנשים שאוהבים יין לבן, אחרים אוהבים תה", שזה התייחסות לתמונה אחרת בסדרה שבה אחת הבובות שותה יין לבן בבוקר. בחרתי בסדרה הזאת כי היא מאוד מושקעת ואהבתי את איך שהצלמת התייחסה לפרטים הקטנים. התמונה גרמה לי לחשוב שהכל ריאליסטי ולשכוח שהכל מיניאטורי. התמונה צולמה בעדשת נורמל. יש פרספקטיבה רגילה ואין אלכסונים בתמונה. מכיוון שז'אנר התמונה הוא טבע דומם, אי אפשר לדעת את מהירות התריס. בתמונה יש עומק שדה רדוד. הדמות ממוקמת באמצע הפריים ומנותקת מהרקע. התמונה סטטית ולא סימטרית. יש בתמונה בעיקר צבעים קרים, כך שהחלוק הורוד בולט יותר משאר הצבעים. יש אור טבעי מהשמש ותאורה רכה. התמונה צולמה בגובה העיניים וגודל הפריים הוא מדיום שוט.

התמונה השנייה היא של בובת קן יושבת במטבח עם עיתון ובקבוק וודקה. התמונה אמורה לדמות את קן בברית המועצות. התמונה היא חלק מסדרה בשם "What If Barbie and Ken Were in the USSR". התמונה פורסמה תחת התיאור "גרישה אכל את כל תפוחי האדמה המטוגנים, עישן את כל הפרימה ועכשיו חושב על משמעות החיים". בחרתי בסדרה הזאת כי היא מאוד מושקעת ואהבתי את איך שהצלמת התייחסה לפרטים הקטנים. התמונה גרמה לי לחשוב שהכל ריאליסטי ולשכוח שהכל מיניאטורי. התמונה צולמה בעדשת נורמל. יש פרספקטיבה רגילה ואין אלכסונים בתמונה. מכיוון שז'אנר התמונה הוא טבע דומם, אי אפשר לדעת את מהירות התריס. בתמונה יש עומק שדה רדוד. הדמות ממוקמת באמצע הפריים ומנותקת מהרקע. התמונה סטטית ולא סימטרית. יש כל מני צבעים בתמונה, אבל מה שהכי בולט זה הקיר הכחול. יש אור טבעי מהשמש ותאורה רכה. התמונה צולמה בגובה העיניים וגודל הפריים הוא מדיום שוט.

התמונה השלישית היא של בובות ברבי וקן יושבות ביחד במטבח. התמונה אמורה לדמות את ברבי וקן בברית המועצות, וגם לדמות מטבח משותף. התמונה היא חלק מסדרה בשם "What If Barbie and Ken Were in the USSR". התמונה פורסמה תחת התיאור "לא רק אלכוהוליסטים חיים במטבחים משותפים. הנה באה הסטודנטית". בחרתי בסדרה הזאת כי היא מאוד מושקעת ואהבתי את איך שהצלמת התייחסה לפרטים הקטנים. התמונה גרמה לי לחשוב שהכל ריאליסטי ולשכוח שהכל מיניאטורי. התמונה צולמה בעדשת נורמל. יש פרספקטיבה רגילה ואין אלכסונים בתמונה. מכיוון שז'אנר התמונה הוא טבע דומם, אי אפשר לדעת את מהירות התריס. בתמונה יש עומק שדה רדוד. הדמות ממוקמת באמצע הפריים ומנותקת מהרקע. התמונה סטטית ולא סימטרית. יש כל מני צבעים בתמונה, אין צבעוניות בולטת. יש אור טבעי מהשמש ותאורה רכה. התמונה צולמה בגובה העיניים וגודל הפריים הוא מדיום שוט.

אמן מתחום אחר - גלילה רון פדר עמית

גלילה רון-פדר-עמית, נולדה בחיפה ב-12 באוקטובר 1949. היא התחילה לכתוב סיפורי הרפתקאות בגיל תשע. רון-פדר-עמית היא מהיוצרות הפופולריות והפורות בספרות הילדים העברית. היא פירסמה מאות ספרים, רובם ספרי ילדים. הספרים שלה תורגמו לשפות שונות, כמו אנגלית, גרמנית, צרפתית ויפנית. היא כתבה את סדרת הספרים "משימה עולמית", סדרה של 36 ספרים. עלילת הסדרה היא על שני ילדים בני 12, אביגיל ותום, שגויסו על ידי אדם המכונה "האביר" - המפקד הישראלי בארגון ששמו "מסדר האבירים". מטרת הארגון היא לעזור לאנשים חפים מפשע ולאנשים במצוקה בכל העולם. בכל ספר, אביגיל ותום טסים למדינה אחרת, פוגשים ילדים אחרים מהארגון ויחד פותרים בעיות ועוזרים לאנשים.

הסדרת ספרים הזאת הייתה אחת האהובות עלי כשהייתי קטנה, והשפיעה על החיים שלי. בכל ספר יש עובדות על המדינה שבה העלילה קוראת, ומכליל כמה מילים בשפות אחרות. זה מרגיש כאילו הדמויות הראשיות הם כמו מבוגרים למרות שהם רק בכיתה ו', מה שאני מרגישה שמתחבר לסדרה שלי. העניין של להתנהג כמו מבוגרים בהיותם ילדים זה מקור השראה לפרוייקט שלי.