בפרויקט שלי אני רוצה לעסוק בילדות שלי. אני מרגישה שאני גדלה מהר מדי, גם מבחינת הגיל שלנו וכמה זמן עבר מאז שהייתי קטנה וגם מבחינת זה שאני חייה בזמן מלחמה וזה מרגיש שבקושי היה לני זמן להיות ילדה. כל שנה אני רק חושבת על זה שאני קרובה יותר ויותר ללהיות מבוגרת וכל העניין הזה די מפחיד אותי. מרגיש לי שפתאום עברתי מלהיות שמחה ולשחק עם חברים ללהיות לחוצה וללמוד לבגרויות. זה משהו שהבנתי לפני כמה שנים וזה עדיין מפחיד אותי. אני רוצה לבסס את הפרויקט שלי על דברים שהיו לי כשאני הייתי ילדה ומה הייתה הילדות שלי.
אני רוצה להביא איזשהו גל של נוסטלגיה לאלו שרואים את העבודה שלי. אני רוצה להזכיר לאנשים איך הכל היה פעם ושאנחנו לעולם לא נשכח את מה שהיה בעבר, לא משנה את כמה נתבגר.
הפרויקט שלי יהיה מורכב מתמונות חוץ ומעט סטודיו, שכל אחת מהם תייצג משחק או צעצוע או כל משהו אחר ששיחקתי בו כשהייתי ילדה. הרעיון הוא לדמות מאין מיינדספייס, כאילו הזכרונות של הילדות נדחקים יותר ויותר אחורה כלל שאני מתבגרת, ואלו זכרונות שפתאום צפים ככל שאני נזכרת.